גז"ד לשלושה מן המעורבים במעשי הונאה וקבלת דבר במרמה של כספים מבעלי יחידות נופש

פתח דבר

הנאשמים הורשעו כמפורט בהכרעת הדין במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן.

כתב האישום המקורי כלל שישה נאשמים, ובמסגרת הליך גישור שנערך בפניי, הגיעו הצדדים להסדר ביחס לכל הנאשמים זולת נאשם 1 שהראיות בעניינו נשמעות בפני מותב אחר. בעניין שניים מן הנאשמים בוטל האישום בהסכמה, ויתר השלושה הורשעו, נשלחו לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות, נשמעו בעניינם טיעונים לעונש, והגיעה העת לגזור את דינם.

תמצית כתב האישום

כתב האישום בנוסחו המתוקן מייחס לנאשמים בשני אישומים ריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות על סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. מכתב האישום נמחקה העבירה של קשירת קשר, הגם שלא חל שינוי בעובדות.

עניינם של האישומים במעשי הונאה שתכליתם קבלה במרמה של כספים מבעלי יחידות נופש.

את התוכנית העבריינית הגה וניהל צדוק שמואל באמצעות חברת TIG, אותה ייסד בשנת 2007 לצורך קידום תוכניתו העבריינית (להלן: "צדוק" ו"החברה" בהתאמה). המעשים הפליליים בוצעו בתקופה שבין ספטמבר 2008 לבין ספטמבר 2009, עת הופסקה פעילות החברה בעקבות החקירה המשטרתית.

הנאשמים עבדו בחברה בתפקידים ובתקופות כמפורט להלן:

א.         נאשם 2 עבד כנציג מכירות וסוכן מכירות בחברה מחודש פברואר 2009 ועד ספטמבר 2009, תקופה של כשבעה חודשים.

ב.         נאשם 4 עבד מחודש ספטמבר 2008 ועד חודש אוגוסט 2009, תקופה של אחד עשר חודשים, תחילה כנציג מכירות וסוכן מכירות, ובתקופה מאוחרת יותר כמנהל מחלקת מכירות.

ג.          נאשמת 5 עבדה כנציגת מכירות וסוכנת מכירות מחודש ספטמבר 2008 ועד חודש ספטמבר 2009, תקופה של שנה.

בהתאם לתפקידם עמדו הנאשמים בקשר אישי ישיר עם הלקוחות שרומו, והציגו בפניהם את פרטי ההצעות להתקשרות. הנאשמים הציגו ללקוחות מצגים כוזבים בכל הנוגע לאיתנות החברה, מצבה הפיננסי, ניסיונה והיקף פעילותה בתחום בארץ ובעולם, כמו גם היקפי מכירותיה. הנאשמים גם הציגו מצגים כוזבים ביחס לתקופת ההתקשרות ולחוסן הבטוחות שיעמיד ללקוחות מנכ"ל החברה, שטרנפלד (להלן: "המנכ"ל). במקרים מסוימים עודכנו לקוחות בדבר התקדמות עסקאותיהם בכזב, למרות שלא נעשה ניסיון לקדם את העסקאות. בנוסף, הוצגו מצגים בדבר יכולת החברה להקפיא את תשלומי האחזקה עבור יחידות הנופש תמורת תשלום.

כל המצגים האמורים לא היו אמיתיים והנאשמים היו מודעים לכך, והציגו אותם על מנת שהעסקאות ישתכללו והחוזים יכרתו.

כתב האישום מונה 322 לקוחות ששילמו לחברה בשנים 2008 - 2009, בקיזוז סכומים שהושבו להם, קרוב ל - 4 מיליון ש"ח. אעיר כי ב"כ המאשימה הפנה את בית המשפט לגזר דינו של צדוק, שם צוין שמספר הלקוחות הוא מעל ל - 250, והסכום הכולל כ - 3.3. מיליון ש"ח (ת.פ. (ת"א) 4199/09 מדינת ישראל נ' צדוק). שורת ההיגיון מחייבת את המסקנה שאין לייחס לנאשמים שלפניי מספר לקוחות וסכומי עסקאות גבוהים יותר.

כתב האישום אינו מפרט בכמה לקוחות טיפל כל נאשם, ומה ההיקף הכספי הקשור לכל נאשם.

לבקשת ב"כ נאשם 4 הגיש ב"כ המאשימה בעניינו של נאשם 4 בלבד פירוט של העסקאות בהן הוא מעורב, ומן הפירוט עולה כי נאשם 4 מעורב בעסקאות מעטות בלבד, כפי שיפורט להלן.

שני הנאשמים האחרים לא היו מעוניינים בתחימת העסקאות הנוגעות אליהם.

עם זאת אני מוצאת להעיר גם בהקשרם כי על פי הפירוט שהוצג לעיוני, הכולל למעלה מ - 250 עסקאות, לנאשם 1 הייתה מעורבות בעשרות עסקאות ושני הנאשמים שנמחקו וכן נציגי מכירות נוספים טיפלו בעסקאות נוספות.

לא נטען בכתב האישום כי הנאשמים נהנו מכספי המרמה שהתקבלו, אך צוין כי עבור כל התקשרות קיבלו הנאשמים תשלום, כך שהיה להם אינטרס להגדיל את מספר הלקוחות.